%d7%a2%d7%95%d7%91%d7%93-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%91%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%95%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%90%d7%94

גדלתי בחיפה כשמסביב לשכונה היה עוד הרבה טבע, חורשות אורנים עם מרבדי רקפות, כלניות, סתווניות ונרקיסים. ביליתי שעות בשוטטות במורדות הכרמל, חוקר צמחים וחיות ומפלס נתיבים חדשים בחורש. הטבע נהיה למקור ההשראה העיקרי שלי, לחיבור, למפלט.

החיבור השני היה לאמנות. מגיל צעיר אהבתי לצייר ולפסל, להתעסק עם חומרים, צבעים ודבקים.
כך זה נמשך עד היום, שתי אהבותי- ליצור ולהיות בטבע, משתלבות בתכיפות. מתוך השילוב הזה נולדו בהמשך גם גופי התאורה מהדלעות.

בדרכי עברתי במדרשה לאמנות, בפקולטה לחקלאות, במשרד אדריכלי נוף ובהפקות קולנוע וטלויזיה.
העבודה על תפאורות היתה בית ספר עבורי, למדתי טכניקות שונות של צביעה מדמה, פיסול בקלקר והעמדת הסטים לצילום. עברתי בין כל התפקידים במחלקת ארט, רכשתי מיומנויות שונות ולבסוף קיבלתי הפקות כמנהל אמנותי.

הרפתקה שנמשכה שישה חודשים בברזיל, מתוכם ארבעה על יאכטה באמזונס, היתה הבסיס לשינוי שאעשה בחיי. החלטתי לפרוש מהפקות ולהמשיך לעשות את מה שאני אוהב-רק מחוץ לאולפנים . . .
החלטה נוספת היתה לחזור לגור בברזיל מתישהו. . .חזרתי לארץ, התיישבתי ביפו והתחלתי לצבוע. הכל!
קירות, דלתות, רהיטים ישנים וחדשים, מסגרות.

בהמשך זה הפך לעסק קטן בשם "וועדת קישוט" שנתן שירותי צביעה דקורטיבית וייעוץ בצבע לאדריכלים, מעצבים ואנשים פרטיים.

כאוטודידקט המשכתי תמיד ללמוד ולהתמחות בטכניקות שונות של צביעה,טקסטורות בטיח וחומרים שונים כמו עלי זהב/נחושת.

ב-2002 סגרתי את הסטודיו ויצאתי לנדודים. בעיקר בהודו וברזיל שבה לבסוף התיישבתי ב-2008. קניתי שטח בצפון המדינה ובניתי מקום בשם Aldeia Coite, שתפקד כבית הארחה קטן לכאלה שחיפשו מפלט מהציוויליזציה. כל כישורי באו לידי ביטוי במקום הזה – תכנון,עיצוב,גינון, צביעה, פיסול ועיצוב מוצר. הבונגלוס ושאר המבנים נבנו בשיטות מקומיות וירוקות (עץ, בוץ,קש, בקבוקים, עלי דקלים).

לאחר חמש שנים עברתי למדינת באהיה למקום בשם Arraial D'ajuda על חופיו של האוקינוס אטלנטי. היכרות עם אדריכלית איטלקיה החזירה אותי לעבודות צבע ועיצוב. הזמנה ראשונה באה ממנה, לצביעת רהיטי המרפסת בבית החוף שלהם ולאחר מכן ביצעתי מספר פרויקטים כמו עיצוב מועדון-מסעדה מקסיקנית בשם Milloca TexMex

ב-2014 חזרתי לארץ והתמקמתי בפרדס חנה.

screen-shot-2016-12-18-at-11-02-26-am

%d7%94%d7%93%d7%9c%d7%a2%d7%95%d7%aa

מהן דלעות נוי?

דלעות הנוי גדלות על שיח מטפס חד שנתי בשם 'קרא' (קרע בערבית, גורד באנגלית, קבסה בפורטוגזית, קלבש במאלי). מוצאו באפריקה ופירותיו היבשים משמשים לצרכים שונים כמו בניית כלי נגינה, מיכלי אחסון או גופי תאורה. קיימים כמה עשרות זנים השונים בצורתם ובגודלם. כאשר הדלעות מתייבשות,תוכן הופך חלול ונשארים רק הזרעים, הפרי עצמו מתקשה כעץ.

איך זה התחיל?

נתקלתי בדלעות כשגרתי בצפון ברזיל וחיפשתי פתרון ליצירת אהילים לביתי. אחד המקומיים בא יום אחד עם דלעת בדרכו לעבודה בשטח, היא שמשה עבורו כמימייה. למחרת כבר היו ברשותי מספר דלעות, עם מכשיר בשם דרמל יצרתי מאות חורים מסודרים בדוגמא ששורטטה מראש וכך נולדה הסדרה הראשונה של גופי התאורה. העבודה מילאה אותי בהתלהבות ושמחה שרק גדלה כאשר הם חוברו למקומם ויצרו אווירה קסומה בכל פינה שתליתי אותם.
בהמשך עבדתי גם עם פירות אחרים כמו אגוזי קוקוס, קוייטה (פרי צפון ברזילאי המשמש ככלי אוכל לאינדיאנים) וגם עם קשקשי דג ענק בשם פיררוקו.

איך מכינים אהיל?

לאחר התבוננות ממושכת בדלעת עולים רעיונות, צורות ודימויים, אשר בסוף התהליך יהפכו אותה ליצירה חד פעמית
התהליך כולל את ניקוי הדלעת מבפנים ומבחוץ, שרטוט, חיתוך, קידוח, שיוף, צבעי גמר ולכות ולבסוף התקנת אמצעי חיבור לחשמל.

האם הן שבירות?

כמו כל חפץ אחר בבית העשוי זכוכית או חרסינה, הדלעות עמידות ובתנאי שימוש נאותים יחזיקו מעמד שנים רבות.

 

כשאנחנו מטיילים, או פשוט מגיעים למקום חדש – על מה אנחנו מסתכלים? מה אנחנו רואים?

לעיניים של אמיר קפלן ישנה ׳מדיניות׳ קבועה: הן תמיד יחפשו את הצבעים. כצייד מאומן, העיניים שלו סורקות אחר צבעים ומעניקות לאמיר את הבסיס להגדיר ולהבין בדרכו שלו את אופיו של המקום –
מבחינת עיצוב, אנושיות וטבע.

אהבותיו של אמיר לצילום ולטבע מאפשרות לו לצקת השראה ביצירותיו, דבר המתבטא בכל עבודה שהוא מבצע עבור אדריכלי פנים או מעצבים.

במסעותיו של אמיר – בין אם הוא יוצא לסיבוב למכולת השכונתית ובין אם הוא מרחיק לדרום המרוחק של יבשת אמריקה, הוא לא מרשה לעצמו לפספס את האלמנטים שנקרים בדרכו: ארכיטקטורה, גימורים, אור-וצל, טקסטורה… – הוא מצלם, לומד, מטמיע ומיישם בעיצוב האמנותי שלו.

ההשראה של אמיר באה לידי ביטוי בצבע, בטיח ובעיצוב. אספקט חשוב בעבודתו של אמיר נוגע בתהליכי התיישנות, דעיכה. הוא מצליח להביא לידי ביטוי את התהליך המרתק והיופי הרב שבזמניות – הקיימת בכל אובייקט או סביבה. השראה זו מביאה אותו לעשות אמנות עם תנועה במישור הזמן – עיצוב המעניק ביטוי מרגש לזמן הנע לכיוון הכיליון. התוצאות? יפהפיות. חלונות ודלתות עם צבע מתקלף, ברזל וחלודה המשתלבים במרחב, עץ דהוי הנח ברוגע במבנה – אלו רק חלק מהדוגמאות לאלמנטים של הזמן מהם אמיר מקבל השראה.

ההשראה יכולה להגיע מכוונים שונים והרבה מקורות לצבע: שווקים, בגדים בחנויות ועל אנשים, פריחה בטבע… הצבעים נמשכים אל העין וההשראה זורמת בדרכה שלה – ובאהבה.